עדי־יהוה – מי הם? במה הם מאמינים?‏

באילו דרכים הם מבשרים לך

הוואי

ונצואלה

יוגוסלביה

‎‎המשיחיים‎‎‏ מצוּוים ׳לעשות תלמידים מאנשי כל העמים׳, אך אין בזה לומר שהם כופים על האנשים ‏להיות תלמידי המשיח. על ישוע הוטל ״לבשר [בשורה טובה ל]ענווים, לחבוש לנשברי לב״, ״לנחם כל אבלים״ ‏‏(מתי כ״ח:19, ‏‎‎ע״ח‎‎‏; ישעיהו ס״א:1, 2; לוקס ד׳:18, 19). עדי־יהוה חפצים לעשות כן, ולשם כך הם ‏מבשרים את הבשורה המקראית הטובה. הם מחפשים, כדוגמת יחזקאל הנביא, אחר ״האנשים הנאנחים ‏והנאנקים על כל התועבות הנעשות״ (יחזקאל ט׳:4).‏

הדרך הטובה ביותר למצוא את האנשים המדוכאים מן התנאים הנוכחיים היא להכריז את הבשורה מבית ‏לבית. לכן מתאמצים העדים להגיע לציבור כפי שעשה ישוע כאשר ״עבר מעיר לעיר ומכפר לכפר כשהוא מכריז ‏ומבשר את מלכות האלוהים״. גם תלמידיו הראשונים עשו כן (לוקס ח׳:1; ט׳:1‏-6; י׳:1‏-9). כיום משתדלים ‏עדי־יהוה, אם ניתן, לבקר בכל בית כמה פעמים בשנה. הם מבקשים לשוחח מספר דקות עם בעל הבית על ‏נושאים שמעניינים או מדאיגים אותו במתחולל באזור מגוריו או בעולם הרחב. אפשר שהעֵד יציע לקרוא לו ‏פסוק או שניים, ואם בעל הבית יגלה עניין, יקבע עימו העֵד מועד לביקור נוסף כדי להמשיך בשיחה. המבשר ‏יציע לבעל הבית ספרות מקראית המסבירה פסוקים מתוך המקרא, ואם הוא ירצה, יינתנו לו שיעורי מקרא ‏ללא תשלום. מיליוני אנשים ומשפחות בכל רחבי העולם לומדים דרך קבע במסגרת שיעורי מקרא אלה.‏

״בשורת המלכות״ מוכרזת לאנשים גם בדרך נוספת, באמצעות האסיפות שעורכים העדים מדי שבוע באולמי ‏המלכות המקומיים. אסיפה אחת היא הרצאה פומבית בנושא מעניין ואקטואלי, ולאחריה נלמדים נושא או ‏נבואה מקראיים המבוססים על חומר שיצא לאור בחוברת ‏‎‎המצפה.‏‎‎‏ אסיפה נוספת היא בית־ספר ‏המכשיר את העדים להתייעל בהכרזת הבשורה הטובה, והחלק הבא בתוכנית מוקדש לדיון בפעילות ההטפה ‏בשטח המקומי. כמו־כן, מדי שבוע מתאספים העדים בקבוצות קטנות בבתים פרטיים ולומדים יחד את ‏המקרא.‏

כל האסיפות הללו פתוחות לציבור הרחב. אין בהם איסוף תרומות. אסיפות אלה מועילות לכל אדם. נאמר ‏במקרא: ״נשים לבנו איש אל רעהו, לעורר זה את זה לאהבה ולמעשים טובים. בל נזניח את התכנסותנו כמנהג ‏כמה אנשים, כי אם נעודד איש את רעהו, ובייחוד בראותכם כי קרב היום״. אומנם חיוני ללמוד ולחקור את ‏המקרא באופן אישי, אך ההתכנסות יחד מעוררת לפעולה: ״ברזל בברזל יָחַד [מתחדד], ואיש יַחַד [מחדד] פני ‏רעהו״ (עברים י׳:24, 25; משלי כ״ז:17).‏

העדים מנצלים כל הזדמנות במהלך מגעיהם עם הזולת בחיי היומיום לשוחח על הבשורה הטובה. אולי מדובר ‏בכמה מילים שמחליפים עם השכן או עם נוסע באוטובוס או במטוס, אולי מדובר בשיחה ארוכה יותר עם ידיד ‏או קרוב־משפחה או בדיון עם חבר לעבודה בשעת הפסקת הצהריים. בדיוק בדרכים אלה נתן ישוע חלק ניכר ‏מעדותו כשהיה על הארץ — הוא בישר כאשר פסע לאורך החוף, ישב על צלע ההר, סעד בביתו של מישהו, נכח ‏בחתונה או שט בסירת דיג בכינרת. הוא לימד בבתי־הכנסת ובבית־המקדש שבירושלים. בכל מקום אשר היה, ‏מצא ישוע הזדמנויות לדבר על מלכות אלוהים. עדי־יהוה משתדלים לחקות את המשיח גם בעניין זה (פטרוס ‏א׳. ב׳:21).‏

מבשרים באמצעות דוגמה אישית

בחיי המשפחה שלהם ובמגעיהם עם הזולת באמת משתדלים העדים ליישם את הדברים שעליהם הם ‏ממליצים

לכל הדרכים הללו שבהן מבשרים לך העדים את הבשורה הטובה לא היה כל ערך אילולא היו העדים מיישמים ‏בחייהם את מה שהם מלמדים. אם הדיבורים לחוד והמעשים לחוד זוהי צביעות, וצביעות דתית גרמה לרבים ‏להתאכזב ולהתעלם מן המקרא. אך אין זו אשמת המקרא. המקרא היה בידם של הסופרים והפרושים, אך ‏ישוע הוקיע אותם וקרא להם צבועים. הוא ציין שהם קוראים בתורה, אך הוסיף ואמר לתלמידיו: ״כל אשר ‏יאמרו לכם עשו ושימרו, אך כמעשיהם אל תעשו, כי אומרים הם ואינם עושים״ (מתי כ״ג:3). דוגמתו האישית ‏הטובה של משיחי משפיעה פי כמה וכמה משעות הטפה רבות. נשים משיחיות שבעליהן לא־מאמינים קיבלו ‏את העצה ׳לקנות את לבם [של הבעלים] לא על־ידי דיבור אלא על־ידי התנהגותן׳ (פטרוס א׳. ג׳:1, 2).‏

לכן עדי־יהוה מנסים להיות מליצי הבשורה הטובה גם בדרך זו — בהתנהגותם המשיחית המופתית — ‏התנהגות שעליה הם ממליצים לאחרים. הם משתדלים לקיים את הכלל: ״כל מה שתרצו שיעשו לכם בני ‏האדם, כן גם אתם עשו להם״ (מתי ז׳:12). הם משתדלים לנהוג כך בכל אדם ולא רק בעמיתים לאמונה, ‏בידידים, בחברים או בקרובי־משפחה. עקב אי־שלימותם הם אינם מצליחים בכך במלוא מאת האחוזים. עם ‏זאת, הם רוצים מאוד ובכל לבם להיטיב עם כל אדם. הם רוצים לא רק לבשר את בשורת המלכות, אלא גם ‏להושיט יד ולעזור במידת האפשר (יעקב ב׳:14‏-17).‏

Copyright © 2008 Watch Tower Bible and Tract Society of ‎Pennsylvania. All rights reserved.‎